מתקופת המשנה ואילך החל הנוהג לקרוא לבן על שם סבו, וזאת כסגולה שמעלותיו הרוחניות הטרומיות של הסב יעברו לנכד. דוגמה לכך הם הנשיאים לבית הלל: הלל הוליד בן, ששמו כנראה רבן שמעון. הלה הוליד את רבן גמליאל הזקן, שהוליד את רבן שמעון בן גמליאל (הנקרא הראשון), שהוליד את רבן גמליאל השני (דיבנה), שהוליד את רבן שמעון בן גמליאל השני, שהוליד את רבי יהודה הנשיא, שהוליד שניים: את רבי שמעון ומינהו כ'חכם', ואת רבן גמליאל השלישי, שאותו מינה אביו כנשיא ישראל. רבן גמליאל השלישי הוליד את רבי יהודה נשיאה, שמונה לנשיא, ואת הלל השני. רבי יהודה נשיאה הוליד את רבן גמליאל הרביעי. משושלת מפוארת זו יצאו גם הלל השלישי, רבן גמליאל החמישי וכך עד רבן גמליאל השישי שהיה אחרון הנשיאים.    

שושלת מפוארה זו של נשיאי ישראל נקראה וקראה לבניה על שם האבות והסבים כסגולה לחכמה ולגדולה.

 

 

על תורת הנפש והגלגול, על תיקוניו של האדם בעולם זה, על סוד האותיות ועוד, ניתן לקרוא בספריו של רמי שקלים: "ראשית תורת הנפש והגלגול במאות ה15-12", "תורת הנפש והגלגול בראשית הקבלה", "תורת המזל על פי האסטרולוגיה הנומרולוגיה והקבלה".